שינויים

כשעומדים בזמן הנכון ובמקום הנכון, אפשר פשוט לחכות לרכב שיעבור ולנופף לו באגודל מורם כלפי מעלה. כך הם עושים ב[[אירופה]]. ב[[ישראל|ארצנו הקטנטונת]] נוהגים גם לסמן עם האצבע המורה לכיוון הרצפה. על כך התלוצץ הטרמפיסט האיטלקי פרנצ'סקו ניקולי באומרו "באירופה רוצים תמיד להגיע לשם, ורק בישראל אומרים לנהג: אני רוצה להישאר כאן". אפשר גם ליצור קשר עין עם הנהגים שנראה שיש ביכולתם לקחת טרמפיסטים, ולנסות גם לתקשר איתם בתנועות ידיים.

חלק מהטרמפיסטים מרימים שלט עם יעדם, ומשקיענים יותר גם מקשטים או מוסיפים מילות עידוד לנהגים. יש טרמפיסטים בעלי הומור עצמי שמקפצים, עושים פרצופים לנהגים ולובשים בגדים צבעוניים ובקיצור עושים הכול כדי להיראות בלתי מזיקים ולהסב את תשומת ליבם של הנהגים.

בפנייה לנהגים בתחנות דלק, חניונים, קניונים פתוחים ושאר תחנות העצירה, חשוב להיות חברותי וכריזמטי. המטרה היא אולי לקבל סיוע וטרמפ אך למעשה יש לחשוב על הפנייה לנהגים כאל פנייה לחבר פוטנציאלי, או מישהו שאתה מחבב ולא פגשת כבר זמן רב. טרמפיסט טוב יצליח בכמה משפטים להבהיר ל[[נהג]] המתלבט אם לקחת אותו או לא, שממילא הוא עכשיו בעצירה וממילא הוא נוסע לכיוון ועל כן אין לו מה להפסיד. שיטות הפנייה לנהגים משתנות בהתאם לסיטואציה, כאשר לפעמים כדאי לפנות ישירות לעניין ולפעמים כדאי לדבר על עניין אחר וכדרך אגב לזרוק את הצורך בהקפצה. יש טרמפיסטים המציגים את עצמם כחלק מארגון או כחלק מאיזו מטרה גדולה או סרט תיעודי, ויש טרמפיסטים שמדברים לאידאל המעשים הטובים שבאנשים. השיטות מגוונות.