ישראל

מתוך Hitchwiki
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישראל היא ארץ הקודש, ארצנו הקטנה המלאה במקומות יפים להגיע אליהם. ומסתבר שהיא דווקא די נוחה לתפיסת טרמפים. אצלנו הדבר נעשה בדרך כלל בעמידה לצד הכביש עם הזרוע מושטת כלפי הכביש ב60 מעלות עם האצבע המורה זקורה, כמו אומר הטרמפיסט הישראלי: תעצור לי כאן. הצורה הרווחת בעולם, עם האגודל למעלה, גם כן מובנת בדרך כלל.

בישראל הרבה אנשים תופסים טרמפים, בעיקר בקרבת טרמפיאדות, ואין זה מפתיע שכן הדבר מקובל בארצות קטנות עם הרבה יישובים קטנים ומרוחקים. פחות מקובל להשתמש בשלט, אבל גם זה לא מזיק, ושיחה עם עוברי אורח ונהגים לאורך הדרך מועילה מאוד להשגת טרמפים, אולי אפילו יותר מהעמידה לצד הכביש.

בישראל מותר לתפוס טרמפים על כול הכבישים פרט לכביש 6, בו ניתן לתפוס רק מתחנות העצירה. כמו כן, לאורך המדינה פזורים מחוץ לערים הגדולות ביתני אבן עגולים הנקראים טרמפיאדות, והם מקומות מוסדרים לתפיסת טרמפים בתקופה בה היה מותר גם לחיילים במדים לתפוס טרמפים. מאז שנחקק חוק האוסר עליהם זאת, הטרמפיאדות קיבלו נופך אזרחי. הרבה פעמים עמידה בטרמפיאדה מגדילה את הסיכוי לתפוס טרמפ, כי התנועה סביב התחנה גדולה והרבה נהגים מורידים שם נוסעים. ניתן לגשת אליהם (לעצות איך לעשות זאת לחצו כאן) ולגשש.

בניגוד לרוב מדינות העולם, בישראל אפילו מקובל לתפוס טרמפים בתוך ערים מסוימות. לדוגמה בצפת, בה מערכת האוטובוסים לא תכופה, נוהגים האזרחים לתפוס טרמפים ממקום למקום בתוך העיר. בירושלים זהו מנהג הילדים הדתיים לתפוס טרמפים החוצה מהעיר. יחד עם זאת בתל אביב לדוגמה, כמעט בלתי אפשרי לתפוס טרמפ בתוך העיר.

חלוקה לאזורים

מידת ההצלחה לתפוס טרמפ משתנה בישראל מאזור לאזור. בנגב ובגליל קל יחסית לתפוס טרמפים. תושבי המקום כמו קיבוצניקים, ערבים ודתיים לאומיים נוהגים לתפוס טרמפים קצרים ממקום למקום בשל התחבורה הציבורית הדלילה. גם תיירים קלטו את זה והתחילו תופסים טרמפים לאילת ולאזור הגליל. באזור תל אביב וגוש דן קשה בהרבה לתפוס טרמפים, יותר מבאזור ירושלים וחיפה. בניגוד לירושלים, לה יציאה די מרכזית מהעיר, לתל אביב יציאות רבות ולא נוחות לתפיסת טרמפים. לתפוס לתוך תל אביב זה קל במיוחד. יחד עם זאת, גם תל אביב אינה עיר בלתי אפשרית, ויש לה נקודות תפיסה.

שבת

בשבת כול חוקי הטרמפים משתנים. בתוך השבת יותר קשה לתפוס טרמפים, כי כול שומרי השבת לא נוהגים ורבים הישראלים הנשארים בבית. מנגד בשבת ישנה לגיטימציה מוגדלת לתפוס טרמפים, שכן כול מי שנטול רכב למעשה תקוע עד יציאת השבת ומחויב לתופס טרמפים אם ברצונו להתנייד. עם יציאת השבת הכבישים הופכים עמוסים וזה הזמן הטוב ביותר לתפוס טרמפ לכיוון מרכז הארץ.

בשטחים שמעבר לקו הירוק

גם ערביי הקו הירוק וגם התושבים היהודים ("מתנחלים") רגילים לתפוס טרמפים (סביר שלא זה במכוניתו של זה). בלתי אפשרי בעבור יהודים לסייר בחופשיות בשטחי A, אבל אפשרי בהחלט להגיע לשטחי C וגם לתפוס בהם טרמפים ולבקר באזורים שנויים במחלוקת אלה.

טרמפוליטי

בישראל, כמו בכול מדינה אחרת, יש לשמור על כללי ביטחון כדי לנסוע ממקום למקום בשלום. ישראל היא מדינה חמה ויש לקחת זאת בחשבון בעת העמידה בשמש. ישראל היא גם יעד חם מבחינה פוליטית, ורצוי שלא לריב עם הנהג במקרה שמורגשת אי הסכמה. אם כבר אז אפשר לנצל את העובדה שפגשת באקראי באדם המגיע מתרבות אחרת וללמוד מכך על העמדות השונות במדינה. זו חוויה יפה לקבל עזרה ממישהו שדרכו שונה משלך, וחשוב לקבל גם את השונה הנכנס אל הרכב. בסופו של דבר זה כולנו ביחד שמרכיבים את השלם, ורק ביחד אנחנו מהווים את אזרחי ישראל. אז אפשר לדבר פוליטיקה ברכב, רק לשמור על ראש פתוח מבלי לרדת לפסים אישיים.

חציית גבולות למצרים וירדן

מן הסתם המעבר ללבנון ולסוריה, כמו גם הגישה לעזה, חסומים גם למי שינסה להתחבא בטרמפ בבגאג'. המעבר לירדן ולמצרים, לעומת זאת, אפשרי בכפוף להצגת דרכון תקף.

כיום המעבר היחיד בין ישראל למצרים הפתוח לאזרחים הוא מעבר טאבה, הממוקם כחמישה קילומטר מאילת. אין תנועה ערה של מכוניות בגבול וייתכן להידרש לחצות את המעבר ברגל. טאבה היא עיירה שכול כולה מבוססת על תיירות, ולכן גם אם תהיה אמיץ מספיק לנסות לתפוס משם טרמפ, סביר שתצטרך לשלם על זה לפחות סכום סמלי.

לישראל וירדן שלושה מעברי גבול פעילים, אך אחד מהם, המחבר בין עמאן לירושלים, נמצא בשטחים ולא נגיש לישראלים. השניים האחרים הם מעבר יצחק רבין, הנמצא בין אילת לעקבה, והשני נמצא סמוך לבית שאן וגם ממנו קל להגיע לעמאן.