Eshcar's Road Blog

לעזאזל הבלוג הזה.

איך מעבירים חוויה?

איך מעבירים את ההרגשה כשפוגשים אדם מסויים? כשהוא מדהים אותך או כשהוא מרגש אותך? כשהוא נדיב בצורה כל כך תמימה וטובה? כשהוא רק רוצה לעשות טוב לאחרים, ולא מבקש דבר בתמורה? איך מעבירים הכרת תודה חסרת גבולות?

איך מתארים יופי?

בפעם הראשונה כשיצאתי לטייל בטרמפים רק רציתי לזוז ממקום למקום – בפועל זה היה מעיר אירופאית אחת לאחרת, מה שטשטש את ההגעה – כל עיר דומה לקודמת, פחות מעניינת, יותר עירונית.. – וחידד את הדרך. לאט, לאט, הרגשתי שכבר לא איכפת לי לאן אני אגיע, ואם יהיה לי זמן לא מוגבל אוכל פשוט לעבור ממקום אחד לאחר, אכיר את כל האנשים שבדרך, אספוג את כל המראות החדשים לעיניי הבורות ואפליג לי רחוק, ללא רב חובל, הלאה אל תוך המסע…

בפעם השנייה שיצאתי לטייל בטרמפים לא רציתי יותר לראות ערים – רציתי טבע, נוף כפרי ואנשים פשוטים… רציתי וקיבלתי.

נופים ואנשים

מרטין הוריד אותנו בכיכר. מסביב הרים, פסגות מושלגות ותכלת של שמיים, וחוץ מזה כלום. “זה הכיוון שלנו” אני מצביע ואנחנו נעמדים מול עוד כביש אינסופי ומניפים אגודל. ראינו את שתי הבנות שברכב וידענו שהן יעצרו, לפעמים פשוט יודעים. הטרמפ לקח אותנו לעיר Svolvær שהיא מרכז Lofoten Islands, אם יש כזה.. מצאנו אינטרנט והעפנו בקשות (Couchsurfing) באוויר. אחרי שהרגשנו מרוצים ובטוחים הלכנו לפגוש חברים.

מסביב הרים ותכלת של שמיים

זה תמיד נחמד לפגוש אדם אחרי התכתבות ארוכה ולגלות איך הוא באמת. עם אלינה התכתבתי כבר כמעט חודשיים אחרי שהכרנו בקהילת הטרמפיסטים של Couchsurfing. לשנינו היה מסלול טרמפים דומה בראש רק עם זמנים שונים. שמחתי לגלות שהיא בהחלט בחורה לעניין ושבן זוגה לטרמפים, פרנסואה, הוא שחקן צרפתי תמים ומשעשע. זה מאוד מעניין לראות אנשים שעושים פחות או יותר מה שאתה עושה ולהחליף רעיונות. אולי עוד ניפגש בהמשך..

אלינה ופרנסואה

חלק מההתרגשות שבמסע זה להיות בחוסר מודעות. לאן אני אגיע? את מי את אפגוש? מה יקרה לי בדרך? איפה אני אישן הלילה? לכן, כל תשובה על שאלה היא מרגשת כפליים, וכשסביין (Svein) אישר את הבקשה שלנו ללינה התרגשנו לא פחות! שעתיים וקצת של נסיעה, שני טרמפים ושתי גלידות והגענו לבית המבודד של סביין, המשקיף על אגם עם שתי סירות קאנו והרים שלא נגמרים. אנשים באמת חיים ככה.

סביין, בן 62, מארח ותיק, שותף פעיל בתוכנית לשליחת וקבלת תלמידים מכל קצוות תבל ללימודים במדינות זרות. קשה לי לתאר את ההרגשה שסביין נתן לנו, עם הקול הנעים והמתנגן שלו, החיוך הילדותי והעיניים הטובות האלה שלו. מעין הרגשה של בטחון, תחושה של בית, של משפחה. שאפשר לנוח. שהגענו לאן שהיינו צריכים. שטוב שכך.

קשה להסביר.

כבר בדרום, שמעתי על לופוטן כבירת הדיג של נורבגיה, והחלטתי ששם, סוף-סוף, אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, אלמד לדוג! ומה אתם יודעים, דריכה קטנה בלופוטן הספיקה – יצאתי לדוג באגם עם סביין.

מה עוד אפשר לבקש?

אין מה להוסיף.

בזמן שאני, יחד עם סביין והרבה סבלנות, התחשלתי לראשונה ברזי הדיג – הני מילאה את המטבח בניחוחות בישול ביתיים. בחלוף כמה שעות, כשהגענו חזרה עם השלל, הני כבר חיכתה לנו עם… לא פחות מפלפלים ממולאים! יחד עם הפורלים, הטעם היה מושלם – אני בבית.

אשפית בפעולה

תמונות לא ימחישו, ומילים יעשו עוול – היה מדהים. לאחר שלושה לילות בביתו החם של סביין, הרחקנו אל בין ההרים, על פאתי אחד הפיורדים, אל בקתתה של ריידן (Reidun), ידידתו של סביין – בקתה ציורית, מעוצבת בטוב טעם יוצא מן הכלל (עפ”י הני), בלי חשמל ומים זורמים, אבל עם כל דבר אחר שיכולתי להעלות על דעתי. למרבה ההפתעה (או שלא), הבקתה הייתה רק מראה לטוב ליבה ונדיבותה הלא נגמרים של ריידן. אישה בת 64 החיה לבדה, רוב הזמן גרה בNarvik (משם לקוח המשפט הידוע “My head is in Narvik”), אך אנו זכינו לבלות איתה חלק מחופשתה בבקתת הקיץ שלה. בעלת אנרגיות לא נגמרות, אוסף של כובעים משונים מכל העולם ולב ענק.

ריידן, אנחנו וכובעים

אה, והיא גם לא מדברת אנגלית – למרות זאת, הצלחנו לתקשר בגיבובים של אנגלית, נורבגית, עברית וידיים עד לכדי שיחות ארוכות והבנה מלאה אחד את השניה, ובזמן שטיילנו, בישלנו, נסענו, הלכנו, דגנו (בים!), אכלנו, שתינו וישנו – לא הפסקנו לחייך ולצחוק! באמת שאין לי מילים לתאר את הנדיבות חסרת התקנה של האישה הזאת. שתהיה בריאה.

ריידן - הטירוף מתחיל

הבקתה של ריידן

כן, קשה להיפרד כל פעם מחדש מהאנשים שפוגשים בדרך. זה יכול להיות טרמפ ארוך או קצר עם אדם שבמקום אחר היה יכול להיות החבר הכי טוב שלך. זה יכולה להיות אישה ששאלת שאלה באמצע הרחוב והשיחה התגלגלה לה לתוך עניינים שוליים יותר ופחות. וזה קורה תמיד עם מארח שחיית איתו זמן כזה או אחר ופשוט קשה להגיד שלום. גם מריידן היה קשה להיפרד. אחרי שלושה ימים של טירוף – נסיעה באמצע הלילה, רק כדי לראות את השמש לא שוקעת בים, טיול בהרים על שפת האוקיינוס, דייג שלא מפסיק לשעשע, בישולים ללא הפסקה, אורחים מבלגיה, משחקי “יניב” (“Jenny!”) אל תוך הלילה.. ועוד ועוד חוויות עם האישה הלא נגמרת הזאת – הגיע הזמן להגיד שלום.

ולסיום, קטע מתוך לילה שקט באגם שמאחורי הבית של סביין.